מועצה אזורית שומרון נ' קרמיטל אי אל בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה חוזרת לדחיית דיון ההוכחות שקבוע ליום 3.6.10. כמו כן, לפני בקשה לדחיית התביעה ו/או למחיקתה מחוסר סמכות עניינית.

מדובר בתביעה לתשלום חובות ארנונה בסך של כ-616,000 ₪. בהחלטתי מיום 4.1.10, קבעתי כי על התובעת להגיש תצהירי עדות עד יום 1.3.10 והנתבעים עד יום 1.5.10. קבעתי את מועד ההוכחות ליום 3.6.10 לשעה 15:00. בהחלטה מאוחרת יותר, הקדמתי את שעת הדיון לשעה 9:00.

מועד הגשת תצהירי העדות של התובעת הוארך על ידי לבקשתה בעשרה ימים. בסופו של דבר, תצהיריה הוגשו ביום 25.3.10, באיחור של עשרים וחמישה ימים. ביום 11.5.10, הגישו הנתבעים בקשה למתן ארכה להגשת תצהירים עד יום 15.6.10 וכן בקשה לדחיית דיון ההוכחות שקבוע כאמור ליום 3.6.10. לפי הבקשה, לבא כוח הנתבעים מספר רב של מטלות שמונחות על כתפיו, בתיקים אחרים. כמו כן, צוין כי התובעת קיבלה אורכות בשל סיבות אישיות של בא כוחה (לידת בתו ומחלה).

בהחלטתי מיום 12.5.10, נעתרתי חלקית לבקשה לארכה להגשת תצהירים, כך שאפשרתי את הגשתם באיחור של 25 ימים בהתאם לארכה שניתנה לתובעת, היינו הגשת התצהירים עד יום 26.5.10. הבקשה לדחיית הדיון נדחתה על ידי וזאת נוכח הזמן הרב שעמד להכנת תצהירים וכן נוכח העובדה שמדובר בתיק שחייב הקדשת יום דיונים שלם ביומן של בית המשפט. כמו כן, קבעתי כי יומן בית המשפט אינו מאפשר דחייה קצרה ואין מקום לדחייה ארוכה לחודש נובמבר 2010, בנסיבות האמורות.

ביום 16.5.10 הגישו הנתבעים בקשה חוזרת לדחיית הדיון. בבקשה זו ציין בא כוח הנתבעים כי נוצר חוסר איזון משווע בזמנים שהוקצבו להגשת תצהירים. כמו כן, נטען כי אילו תצהירי התובעת היו מוגשים במועד, היה בידי בא כוח הנתבעים להגיש את תצהיריו במועד. עוד נטען בסעיף 3 לבקשה כי (כל ההדגשות הנן במקור – י.ד.): "הח"מ לא תכנן את עבודתו כך שהוא יגיש את התצהירים בתקופה זו ולכן הוא תכנן חופשה משפחתית והוא אמור לצאת לחו"ל. ואין זה המקום לחשוף את כל בעיותיו האישיות של הח"מ ואין זה מכובד כי כך יעשה!! בית המשפט יכול לקבל את אמירתו של הח"מ לפיה הוא לא יכול לעמוד במועדים ולכן הוא זקוק לארכה!!". כמו כן, נטען כי הנתבעים יכולים להתייצב לדיון, אולם הדחייה נועדה לאפשר הבאת מלוא הראיות לפני בית המשפט קודם לכן.

בראש ובראשונה, לא ניתן לעבור לסדר היום, לנוכח האמור בסעיף 3 לבקשה כמפורט לעיל. מהניסוח שנבחר על ידי בא כוח הנתבעים בסעיף הנ"ל, כמו גם מהדגשת סעיף זה ובפרט הוספת סימני הקריאה במסגרתו, וכן מתוכנם של דברים, מתקבל הרושם הברור בין השורות, כי לדידם של הנתבעים ובא כוחם - "מי הוא בית המשפט אשר יעיז לדחות את בקשת הנתבעים לדחיית הדיון" וכי "די לו לבית המשפט כי ניתנת הודעה מטעם בא כוח הנתבעים על העדר יכולת להכין את התצהירים במועד, כדי שיהיה על בית המשפט לקבל את הבקשה אוטומטית ללא התחשבות בנסיבות אחרות".

מדובר ללא ספק בדרך התבטאות בלתי ראויה וחריגה שפוגעת קודם כל בבית המשפט ובמעמדו, אם כי לא פחות פוגעת בכבוד פרקליט הנתבעים עצמו, אשר מרשה לעצמנו להתבטא כך בפני בית המשפט. בנושא של התבטאויות לא ראויות של פרקליטים בפני בית המשפט, חלה עם השנים התדרדרות ובנושא זה, בין היתר, עוסקת לאחרונה מערכת המשפט וכל הנוגעים בדבר. בנסיבות אלה, אין מנוס מהעברת הבקשה והחלטתי זו למנהל בתי המשפט, כדי שיחליט אם אין מקום להעביר את החומר ללשכת עורכי הדין לצורך בחינת השאלה, האם לא עבר בא כוח הנתבעים עבירה אתית בדרך ההתבטאות שנבחרה על ידו בסעיף 3 הנ"ל.

לגופו של עניין, לא מצאתי בבקשה עצמה עילה לשנות מהחלטתי הקודמת. ראשית, הבקשה הנוכחית וגם קודמתה, לא הוגשו על גבי הטופס הנדרש לפי כללי נשיאת בית המשפט העליון מיום 5.1.10, שנכנסו לתוקף ביום 1.3.10 ("הכללים"). על פי הכללים האמורים, די בכך כדי לאפשר את דחיית הבקשה. שנית כל, הנימוק החדש לדחיית הדיון שהובא בבקשה החוזרת, הנו חופשה בחו"ל שתוכננה על ידי בא כוח הנתבעים, עניין שלא הוזכר בבקשה הקודמת וגם בבקשה הנוכחית לא הובאה לגביה אסמכתאות כלשהן. שלישית, מדובר בתיק משנת 2006, שיש לתת עדיפות לשמיעתו בהקדם ולסיומו. רביעית, הן הבקשה הקודמת והן הנוכחית הוגשו בשיהוי וזמן רב לאחר שתצהירי התובעת נמסרו לבא כוח הנתבעים (יום 25.3.10). חמישית, לפי הכללים, הסכמת הצדדים לבדה, כמו גם עומס עבודה לבדו, אינם מצדיקים את דחיית הדיון כשלעצמם, בפרט כאשר מדובר בישיבת הוכחות. שישית, גם אם אצא מתוך נקודת הנחה כי בא כוח הנתבעים יכול היה להתחיל בהכנת תצהירי הנתבעים רק למן קבלת תצהירי התובעת ביום 25.3.10 (הנחה שמוטלת בספק), די בתקופה של 60 ימים לצורך כך.

כידוע, המדיניות של בתי המשפט בכלל ושל בית המשפט העליון בפרט, כעולה מן הכללים, הנה כי יש למעט, ככל הניתן, בדחיית דיונים וכי דחיית דיון הנו בבחינת חריג. בנסיבות שלפני, כפי שכבר פירטתי בהחלטתי הקודמת ולעיל, אין סיבה ממשית לדחיית הדיון. עם כל הכבוד לעיסוקיו האחרים של בא כוח הנתבעים, נסיעה לחו"ל שלא תוכננה לפני שמועד ההוכחות נקבע ושלא נטען לגביה כי תוכננה כך ועמוס עבודה, אינם יכולים בשקלול כלל הנסיבות שעומדות לפני, להצדיק את דחיית הדיון, מה גם שבא כוח הנתבעים מציין במפורש בבקשתו, כי הנתבעים יכולים להתייצב לדיון וכי הצורך בדחיית הדיון נובע למעשה רק עקב הזמן הנוסף הדרוש להכנת תצהירי הנתבעים. גם בעניין זה נקבע בכללים כי:

"בבואו להכריע בבקשה לדחיית מועד דיון שנקבע, יתן בית המשפט דעתו לא רק לעניינו של מבקש הדחייה ולא רק לעניינו של בעל הדין שכנגד, אלא גם – ואף בעיקר – לזכותו וחובתו של בית המשפט לנהל את כלל הדיונים שלפניו ביעילות תוך שימוש מושכל וזהיר במשאבי השפיטה לטובת כלל המתדיינים וההליכים הממתינים לבירור לפני בית המשפט. תשומת לב מיוחדת תינתן גם למשך הזמן בו תלוי ועומד התיק. ככל שתקופה זו ממושכת יותר, יטה בית המשפט להמעיט בהיעתרות לבקשות לדחיית מועד דיון. כך בכלל וכך בפרט אם טעם הדחייה הינו עיכוב שמקורו באי ביצוע פעולות שהיו באחריות בעלי הדין או מי מטעמם והוקצה די והותר זמן לשם השלמת פעולות אלו.

טעמים כגון שיקולי נוחות; עומס עבודה; הסכמת הצדדים, אינם מהווים, כשלעצמם, סיבה מספקת לדחיית מועד דיון".

אשר על כן, הבקשה לדחיית הדיון נדחית. תצהירי הנתבעים יוגשו עד יום 26.5.10. הדיון יתקיים כסדרו.

בכל הנוגע לבקשה לדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות מקומית, אשר הוגשה בד בבד עם הבקשה החוזרת לדחיית הדיון, ולכאורה גם היא בשיהוי ניכר, הרי שבעניין הסמכות העניינית ומקומית כבר הוגשה בקשה רחבת היקף, וטיעונים ארוכים שבאו בעקבות כך וכן ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה מזמן. בבקשת הנתבעים הנוכחית, אין התייחסות לשאלה האם מדובר כעת בנימוקים חדשים שלא בא זכרם בבקשה הקודמת אם לאו, למרות שהיה מתבקש כי תינתן התייחסות לכך. מאחר ומדובר בטענה לחוסר סמכות עניינית ומאחר ותיק הנייר אינו לפני וכרגע המזכירות אינה מאתרת אותו ועל כן אין בידי לעיין בבקשה הקודמת שהוגשה לעניין חוסר סמכות, אני מורה בשלב זה לתובעת להגיב על הבקשה עד יום 23.5.10 עם זכות תשובה לנתבעים עד יום 25.5.10. תז"פ 26.5.10. אין בכל כדי לגרוע מחובת הנתבעים להדגיש את תצהירים עד יום 26.5.10 או כדי לגרוע מקיום הדיון ביום 3.6.10.

המזכירות תעביר את החלטתי זו ואת הבקשה לדחיית הדיון מהיום, למנהל בתי המשפט, כדי שיעיין בהן, ויחליט, האם אין מקום להעביר את החומר ללשכת עורכי הדין לצורך בחינת השאלה האם לא נעברה על ידי בא כוח הנתבעים, עבירה אתית בדרך ההתבטאות שנבחרה על ידי בסעיף 3 הנ"ל.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: